סרט קצר הבוחן את הגבולות שבין קולנוע עלילתי לדוקומנטרי דרך ערב אחד בפאב בבת־ים. האשה העצובה שמתחילה לרקוד, הצעיר שמנסה להתחיל עם בחורות, הילד שמצטרף לשיר עם הזמר דורון מירן והקהל הרוקד – לכאורה, נראה שכל הסיטואציות האלה מתרחשות ללא התערבות או יד מכוונת.
ברקע להתרחשויות עולה קולו של דורון תבורי, המקריא קטעים ממכתביו של פרנץ קפקא לאהובתו פליציה באואר. הערגה והבדידות במכתביו של קפקא מתערבבות עם אלו של כמה מבאי הפאב – ומנגד, השפה הגבוהה והמלוטשת, הייסורים שעולים מכתיבתו והתייחסותו לפלשתינה כאל מקום אידילי מעוררים דיסוננס לנוכח אווירת המסיבה, המוזיקה הים תיכונית הרועמת והריקודים.